15 נובמבר 2015

הערת מערכת לקוראים:

*כתבה זאת נערכה באופן שנותן טעימה מן הדברים החשובים והמעניינים שנאמרו על הבמה. לא נעשה כאן ניסיון לתת תיעוד מדויק של כל מה שנאמר על הבמה, 
אלא את עיקרי הדברים כפי שעורך הכתבה מצא לנכון במטרה להעביר את רוח הדיון גם למי שלא נכח באולם. 
*כל אחד מהדוברים נושא באחריות המלאה לדבריו. חברת ג'י סי הלת' קר בע"מ מצאה לנכון לפרסם את הדברים שנאמרו אך אין הדבר אומר שהיא נושאת באחריות או תומכת בתוכן זה.

 

שורה תחתונה לממהרים..

מסקנות פאנל אופטומטריה

 

פאנל אופטומטריה 2015

 

עיקרי הדברים:

שירלי:  "החלטנו לערוך השנה בזמן "פריים-טיים" בכנס מושב שהוא בעצם יהיה פאנל אופטומטריה. הזמנו מגוון אופטומטריסטים מנוסים, בעלי עסקים שונים. חלקם בעלי עסקים, חלקם שכירים, באמת לדון איך אנחנו רוצים שהציבור הרחב יתייחס לאופטומטריסט. כולנו יודעים שהמציאות שלנו דינמית, משתנה מיום ליום. הענף הוא לא בדיוק מה שהיה. זה טוב? זה רע? והמטרה של הפאנל הזה היא לא רק להגיד "אוקיי", מה המצב וכמה המצב השתנה או קשה או בעייתי, אלא לחשוב... שתחשבו בעצמכם על פתרונות ישימים שיכולים לעזור לכולכם. תודה רבה. בהצלחה."

רוני: "בוקר טוב. לפי דעתי מטרת המפגש.. זה שיח בין אנשי המקצוע הבכירים, לדון על בעיות מעיקות בענף האופטומטריה. ללכת הביתה עם סוג של ארגז כלים שאותו אנחנו יכולים ליישם ממחר בבוקר, אני חושב פה ש”ג'ונסון” הרימה כפפה שאנחנו צריכים לקטוף אותה, וכל אחד אם... בסדנאות כאלה, כל אחד, אם אנחנו יוצאים מפה עם שתיים שלוש תובנות שאנחנו יכולים ליישם אותן מחר בבוקר בפרקטיקות שלנו, אז זכינו.. ניגש לשאלות,
איך אנחנו מתמודדים עם הדיסוננס המקצועי, המסחרי? וניתן את התשובה הראשונה לערן, ידידי היקר. ערן אדלוביץ', פרקטיקה בצפון.

ערן: טוב, בוקר טוב לכולם... אם דיברנו בכל הכנסים על להתחיל לבקש עלות על בדיקה ותמיד התעוררו המחלוקות אם כן, ואיך נעשה את זה וממחר, ולא מתאים ולקוחות של שנים רבות ומשפחה ודודים, הקערה התהפכה על פיה ובעצם השוק הביא אותנו היום למצב שמחייב אותנו להתנהל בצורה הזאת. שזה יפה. אפשר להסתכל על זה בצורה יפה מאוד ולהודות ל"קרולינה" וליתר, כי בלעדיהם לא היה מי שדוחף אותנו כל כך חזק למהלך, את החלק שלא גובה עלות על בדיקה... אז השאלה צריכה להיות פה בירור צרכים. אם פעם עשינו את הבירור צרכים לגבי סוג הפתרון של איזה משקפיים, איזה סוג התאמה, איזה סוג עדשה, היום הפך להיות המצב של בירור צרכים על "מה מטרת הבדיקה? למה אתה צריך את הבדיקה?" והופך להיות דיון של בין חמש לשבע דקות על הנושא, כי אתה רוצה להיות עדין ואדיב, ולא להרים ישר את הדגל או את האצבע ולהראות לו על המחירון, "הנה, זה המחיר, בבקשה. אתה מעוניין? 400 שקלים בדיקה. אתה רוצה גם את המרשם כתוב? עוד 150", ובמקרה הטוב הוא נשאר, במקרה הפחות טוב הוא אומר "אוקיי, תודה. לא תראה אותי ואת המשפחה ואת הבניין וכולי. להתראות, ביי". בסדר. זה לא מפחיד אותנו, כי אם כולנו, מהיום, נהיה ככה- אין שום בעיה. כל הבניין יחזור וכל המשפחה תחזור ולא קרה כלום, נקבל אותם בחיוך. ובאמת באמת שחייבים להיכנס למסלול הזה שהכניסו אותנו, בוא נקרא לזה "החברים", ולא קורה שום דבר. פשוט צריך להתנהל בצורה הזאת, צריך לעצור רגע, לעשות את הבירור צרכים בנושא של הבדיקה, לכוון מראש את המטרה ואת התוצאה ו"מה תעשה עם הנתונים?" ו"בוא נראה מיד את המסגרת" ולהיכנס למצב... אני לא משווה את זה כל כך, אבל זה יוצא ככה, כי למדתי בהיכרות אישית, לדוגמה, של נגרים: כשאתם מגיעים לנגר אז... ושואלים אותו "כמה זה עולה?", הוא אומר, "בוא נראה על מה מדובר". נותנים לו, והמידות הוא לוקח אחרי שאתה משלם לו על חשבון. ז"א המידה של המשקפיים זה 2 או 2 ורבע, ואם זה הצילינדר 4 או 4 וחצי, לא צריכה לשנות כרגע בכלל לפציינט שנכנס מה המטרה. הוא מגיע אלינו- המטרה שלנו לספק לו ראייה והתאמה מושלמת. תיתן לנו את כל האחריות- תקבל תוצאה. כל בעיה שתהיה אח"כ- תקבל פתרון מאתנו. אבל אין שום סיבה להתחיל מהנושא הזה, שהוא בא ומבקש את הבדיקה ולענות לו על זה ולתת לו את זה ולמכור לו את הבדיקה, כי לא עשינו בזה שום דבר. אבל הדיון ילך ויתפתח, אני לא אגזול יותר זמן, אבל צריכים להתחיל לכוון במחשבה. תודה.

יובל: אני רוצה להוסיף משהו לגבי הדיסוננס. הסתירה הזו לגבי הדיסוננס, לצד המקצועי וה... הפן המסחרי והצד המקצועי זו סתירה שקיימת במקצועות פרא-רפואיים לא רק שלנו. הסתירה הזאת תמיד... היא קיימת בעוד מקצועות פרא-רפואיים, וזה לא תמיד בא לידי ביטוי בכסף. סתירה בין צד מסחרי לצד מקצועי יכול לבוא לידי ביטוי גם בהליך רפואי שלקוח או פציינט של רופא שירגיש שהרופא רוצה להעביר אותו איזשהו תהליך כירורגי או נסיוני חדש, וצריך מאוד מאוד להיזהר בזה. אני חושב שאנשים היום יודעים להרגיש מתי עוברים את הגבול ומתי עוברים איתם בין הצד המסחרי לצד המקצועי. צריך להיות מאוד מאוד רגיש. המקום שלנו יכול לבוא לידי ביטוי, ושם צריך מאוד להיזהר, בהמלצה ללקוח. אם אני יושב עם לקוח בן 45 עם Addition אחד וחצי שצריך משקפיים רק לקריאה ואני אומר לו שהוא צריך Multi-Focal כי כולנו יודעים שזה הפתרון הכי טוב עבורו במקום שיישאר עם משקפי קריאה על קצה האף, הלקוח יכול להרגיש פה בעצם שאני עובר את הגבול, שאני בעצם הולך לצד המסחרי ולא הולך לצד המקצועי. אבל אם אנחנו נדע לעשות את זה ולגבות אותו ולהזהיר אותו שבעצם... לתת לו יותר מאפשרות אחת, "יש לך אפשרות אחת" ואת ההסבר הברור של ה"למה" מהצד המקצועי זה טוב לו, ולתת לו אפשרות שנייה ואפשרות שלישית, אז ע"י כך אנחנו מנטרלים את זה. אנחנו בסך הכל כדי לשמור על הפער הזה גם בחדר בדיקה אנחנו לא מדברים על כסף. אני בחדר בדיקה יכול לשבת עם פציינט, לשבת איתו ולהסביר לו איזה עדשה אני ממליץ לו, איזה עדשת מולטי-פוקל, איזה עדשת מגע, היתרונות שלה, למה היא עדיפה על משהו אחר, אבל ברגע שאנחנו עוברים לצד המקצועי... לצד הכלכלי, אני לא רוצה... אני שומר את החדר בדיקה סטרילי. חדר בדיקה- אנחנו מדברים על מוצר, על תועלת. לא על הצד הכלכלי ולא על המחירים. זה הדרך שאנחנו מנסים להפריד את זה.

רוני: תודה רבה. בעצם נשאלת השאלה,
אולי התחרות בעצם עשתה לנו טוב? אולי היא חידדה אותנו? אולי היא מיקדה אותנו? אולי זה טוב לנו, התחרות הזאת. יובל, מה דעתך?

יובל: התחרות בסך הכל עשתה קודם כל טוב, וצריך להודות בזה. התחרות עשתה, כמו כל תחרות, עשתה טוב ללקוח. ואחרי הכל, במקצוע שלנו אנחנו משרתי לקוחות, וזה עושה טוב ללקוח. האפקט הבריא הראשון בכל תחרות ואיפה שיש תחרות, זה שיפור. והתחרות בהחלט גרמה לשיפור ולשינוי עמדות לעומת מה שהיה קיים לפני שנים בענף, לעומת מה שנמצא היום. אנחנו רואים הרבה יותר אופטומטריסטים שיוצאים להתמחויות, הרבה יותר אופטומטריטים שיוצאים להשתלמויות, הרבה יותר אופטומטריסטים שעושים תואר שני באופטומטריה כדי ליצור את הבידול שלא היה קיים בין חנות x לחנות y בעבר. והיום כל אופטומטריסט שמחפש ליצור איזשהו יתרון יחסי לעומת חנות אחרת מחפש את הבידול שלו ואת ההתמחות שלו, והשוק די מתחלק לחנויות, שאתה רואה מקומות שהם זולים יותר ומקומות שהולכים לצד המקצועי יותר. וזה אחד הדברים שהתחרות עשתה. התחרות מיקדה אותנו יותר בלקוח. היום אנחנו ממוקדים יותר בלקוח, יותר בשירות, ושמה את הלקוח עוד יותר במרכז והלקוחות יודעים את זה וזה בעצם שיפר אותנו, לטובת... גם בפן המסחרי ופן המקצועי. עברו הימים שאופטומטריסט יושב בחדר בדיקה, נותן מרשם, עושה מה שעושה ויוצא החוצה, ולא נמצא בקשר עם הלקוח. אנחנו רואים היום שאופטומטריסטים, חשוב להם הקשר האישי, ההסבר מול הלקוח, שהלקוח יבין מה שהוא מקבל, ומחזקים את הקשר הזה. אני חושב שהתחרות בסך הכל, גם בפן המסחרי, אבל בעיקר בפן המקצועי, כן עשתה לנו טוב.

אלון: לפי דעתי תחרות זה דבר... דבר מצוין, כי הוא מצריך... אתה צריך להמציא דברים שיעשו אותך שונה מהאחר. עקב כך אנשים מנסים לבדל וללכת לכיוונים שונים וזה מאוד מאוד עוזר.

גיל: התחרות הזו היא לא בשליטה שלנו. יש גורמים גדולים, כלכליים, שנכנסים לתחום, יותר חזקים מכל הגורמים הקטנים, מכל החנויות הקטנות. אין לנו שום שליטה בתחום הזה, אנחנו רק יכולים להיענות למצבים שקורים.  נכנסות הרשתות של ה-Low-Cost, ואז בעצם נוצר הדבר היפה, שזה הפרדה בין המוצר לבין המקצועיות. ופה כל אחד והגישה שלו: אני חושב שאי אפשר ללכת לרופא שיניים אחד, לבקש תוכנית טיפולים, ועם התוכנית הזו ללכת לרופא שיניים שני שיעשה את אותה תוכנית. מנתח לא ינתח ניתוח ע"פ תוכנית של רופא אחר, זה לא קיים. עם הנגרים זה אותו הדבר: אתה לא יכול לדבר עם אחד והשני מודד לך, השלישי עושה לך... זה לא עובד. גם בתחום שלנו. לדעתי אין שום סיבה שזה שעושה את הבדיקה הוא לא זה שיעשה את המשקפיים, מאחר וזה מאוד מאוד פשוט, יש פה אחריות, אתה לא יודע איך הבן-אדם יגיב, אתה לא יודע איך הוא יראה אחרי זה, יש השלכות לתוצאה. לכן התחרות, נורא יפה לדבר על הלקוח, אבל בסופו של דבר אני לא בטוח לאן זה מביא אותו. הדבר הטוב שזה עושה לנו, אנחנו צריכים להתמודד, שיש מחיר למוצר, מחיר לבדיקה ואין יותר מצב שבדיקה לא עולה כסף. בעצם הלקוח פעם היה נכנס לחנות, היה מקבל את הבדיקה. רוצה- משתמש, לא רוצה- הולך. היום אין לי מה לעשות לו בדיקה אם הוא לא הולך לעשות את זה אצלי, כי אני מתרגם את הבדיקה שלי בכסף למוצר. זה התחום שלנו, בניגוד לתחומים אחרים- שבעצם הבדיקה מתורגמת לכסף של המוצר. ברגע שמבצעים את ההפרדה- נכנסנו לתחום חדש ועכשיו הלקוח ישלם עבור הבדיקה.

רון: אני חושב שהתלונות של לקוחות זה לא אחריות שלנו וזה לא משהו שהוא בלעדי רק לענף שלנו. אנחנו רואים תלונות של לקוחות בכל מיני תחומים, אנחנו רואים את... אלימות מול רופאים, אנחנו רואים תלונות לדיילים על מכירת שוקולד ואנחנו רואים התנהגויות כאלה, יחסית- מעטות. אני חושב שהתופעה הולכת ופוחתת. רוב הלקוחות שלנו מרוצים, רובם מחמיאים לנו ואנחנו לא צריכים לקחת את המקרים הבודדים ולהפוך אותם למשהו המוני. הסיבה להתנהגות הזו שזה פשוט חשיפה גבוהה של מחירונים, לקוחות מנסים להשוות אותנו תמיד לאינטרנט ולנסות להוציא מאיתנו מחירי אינטרנט. ברור שזה לא יכול להיות, ברור שאנחנו לא יכולים להתמודד עם מחירי אינטרנט, וזה רק מקרים בודדים. אני חושב שהרוב הגורף הוא מעריך את העבודה שלנו ולכן אני עדיין נשאר במקצוע, אני לא מתכוון לעזוב אותו. התופעות האלה של כמו... מקרים שרופ... שלקוחות... אפילו מתנהגים באלימות לרופאים לדיילים ולאנשי מקצוע שעובדים עם ציבור, וברגע שאנחנו עובדים עם ציבור אז אנחנו גם נחשפים לתופעות כאלה, אני מקווה שהן הולכות ופוחתות, במיוחד שלאחרונה אנחנו נחשפים לזה שכל דבר מצולם ומה ש... התופעה שנקראת "שיימינג", שבן-אדם שמתנהג לא יפה עלול למצוא את עצמו באינטרנט וכל העולם רואה, זה גם כן יכול לפעול לטובתנו ולהפחית את התופעה למינימום.

יורם: יש לי הרגשה שאנחנו חיים בשתי ארצות שונות. הפאנל המכובד שיושב פה, אולי חלק מהאנשים שיושבים פה, אנחנו לא חיים בכלל באותה מדינה. אני רוצה קודם כל לדבר על החלק העליון, שזה משרד הבריאות. משרד הבריאות במדינת ישראל לכאורה אמור להיות שותף לפאנל הזה, להגיד מה קורה במקצוע. אין חוקים במדינת ישראל לגבי משקפיים. יש, אגב, חוקים לגבי האיכות ודברים מהסוג הזה של מכון התקנים, אבל אין שום חוק למי מותר בכלל לעשות משקפיים. יש מקצוע שנקרא "אופטיקאי", מוגדר ע"י משרד העבודה הוא יכול לעשות. יש מקצוע שנקרא "אופטומטריסט" שהוא מוסמך, או רופא עיניים או אופטומטריסט, לתת מרשם. כל מה שביניהם לא קיים. יש לך מרשם? אתה יכול לפנות למי שאתה רוצה ולעשות את המשקפיים. כלומר פה, בקטע הזה, משרד הבריאות בכלל לא מעורב. יש בדיקה, אין בדיקה... לא מוגדר הקטע הזה של לעשות בדיקה... משרד הבריאות שלנו, כמו שאתם יודעים היטב, לא מתעניין בעדשות מגע. אני, בעוונותי, חבר בוועדה של עדשות מגע כבר עשר שנים. יש אולי עוד פה אנשים שהיו חברים בוועדה הזאת, ועד היום התחלפו 6 או 7 שרי בריאות ולא יצאו עדיין התקנות לגבי עדשות מגע, למרות שהמנכ"לים לדורותיהם אישרו אותן, המנכ"לים של משרדי הבריאות, מסיבות כאלה ואחרות שאתם מכירים, של לובי כזה או אחר, אין היום עדיין תקנות לעדשות מגע ולכן הנושא פרוץ- כל אחד יכול לקנות איפה שהוא רוצה. ואז הציבור יודע ש"משקפיים הם מוצר צריכה בסיסי"! ב-200 שקל! כולל בדיקה, כולל בונוס קופסה של עדשות מגע. אני רואה את האנשים שמגיעים אליי למרפאות... רוב הציבור לא יודע מה זה אופטומטריסט, מה זה אופטיקאי. בשבילו זה חנות משקפיים, בשביל רוב האנשים. שוב, אנחנו מדברים אולי על אוכלוסיות שונות, אבל אני מדבר על אנשים שמגיעים, זה מה שאומרים לי. בוודאי שנדיר מצב שהפציינט מגיע אליכם, אולי החנויות שלכם, אתם כבר אנשים מוכרים, עשרות שנים, אבל אדם נכנס לחנות- האם קרה למישהו שהוא אומר "רגע, אני רוצה לראות את הרישיון?"... ואני מעלה פה דברים חצי פרובוקטיביים, נכנס בן-אדם לבדיקת ראייה (לרשיון), האופטומטריסט, מי שבדק אותו, או הפקידה, מוכרת, דיילת של אותה חנות... לא עובר את הבדיקה. חלק מהאנשים אומר "בטח הוא רוצה למכור לי משקפיים". מגיעים אליי למרפאה אומרים "פסלו אותי בבדיקה". אני שואל קודם כל "חתמו או לא חתמו?" כי אם כבר חתמו לו "פסול", אז הוא צריך להוציא טופס חדש אם אני חושב שהייתה שם טעות או לא הייתה... אבל קודם כל האנשים באים... אומרים... וסקפטיים מאוד. למה? כי החתול שומר על השמנת. לכאורה זה היה אמור להיות מופרד לחלוטין. מי שעושה את הבדיקה למשרד הבריאות או משרד התחבורה או השילוב שלהם אמור בכלל לא להיות אינטרסנט. זה לא המצב. בעיני הציבור יש פה בעיה. הציבור מאוד מודע למלחמה בין האופטומטריסטים הפרטיים לבין הרשתות וזה מוריד עוד יותר את האמון. זה מוריד את האמון כי הוא אומר "רגע, ההוא עשה אצל זה וזה ב-200 שקל. למה אני צריך לעשות את זה ב-1500 שקל?"... האמון של הלקוח בנושא הזה שנקרא "אופטומטריה" יותר בעייתי... לא מכבדים את האופטומטריסטים עדיין כאנשי מקצוע בחלק מהמקרים. חלק מהאנשים, שוב- אני לא אומר כולם, אני לא אומר אנשים ותיקים שמגיעים, חלק מהאנשים בסופו של דבר ובתחילתו של דבר, קודם כל "כמה זה עולה?"... אם לא יהיה, לפי דעתי, משהו אחיד שייכנס לאט לאט למדינה, כי תמיד על כל אחד שיגבה על הבדיקה יהיה מישהו שיגיד "הבדיקה בחינם", על כל אחד שיגיד "מחיר כזה" יהיה "מחיר כזה". אלה שאלות לא לתשובות מיידיות, אבל זה לדעתי מה שהציבור חושב והציבור לא ישתנה מזה שאנחנו נעשה פה פאנלים, אז אנחנו צריכים לתת פתרונות שיענו גם על השאלות האלה. רוני, תמשיך.

רוני: אוקיי, איך הציבור מתייחס לאופטומטריסטים היום לעומת לפני עשור? רפי.

רפי: כן, יותר מאשר עשר שנים, אולי עשרים וארבעים שנה גם כן. אני חושב שקודם כל השכיחות של בתי האופטומטריה שאנחנו רואים ברחוב היא בכלל לא ברת השוואה. אם לפני 20 שנה בעיר גדולה היו 3 אופטומטריסטים, אז היום אנחנו יכולים למצוא על אותה עיר 30 אופטומטריסטים. ההתייחסות לבעלי המקצוע הייתה הרבה פחות חשדנית, הצרכן היה הרבה פחות מודע לאלטרנטיבות שיש לו, הצרכן היום חשוף למידע. זה כמו שהרופאים חייבים לעבוד מול פציינטים שכבר התייעצו עם דוקטור "גוגל" וכשהם באים לרופא אז הם כבר יודעים לפעמים הרבה מאוד ממה שיש להם. ההתייחסות אלינו כמוכרים הושפעה, אני חושב רבות, מיחסי הציבור השליליים שהגיעו מהקמפיינים המסחריים שהדגישו את המסחריות של רשתות האופטיקה, וזה הוריד אותנו יותר לרמה של סוחרים, אף על פי שתמיד... מאז ומתמיד אופטומטריסטים נראו כאלה שהם קצת גרידיים, כלומר המחירים היו מחירים גבוהים, ומבחינה זאת אני יודע שכל רמת ההכנסה של הענף ירדה כתוצאה מהמחאה החברתית, למרות שאנחנו, זה במודע או לא במודע, אנחנו לא גובים את אותם המחירים בעבור אותם המוצרים היום, כפי שאנחנו גבינו לפני 5, 6 או 7 שנים. בסך הכל אני חושב שאנחנו צריכים להוכיח את עצמנו כאופטומטריסטים, כאנשי מקצוע, ככאלה שצריכים לעשות כבוד לעצמנו, למקצוע. רצפת המכירה, בין שזה מכירה אגרסיבית מאוד ובין שזה מכירה יותר מתונה, זה כבר תלוי בכל בעל חנות.


רון: אני חושב שהיום, כמו... אם להשוות למה שהיה לפני עשור, אז יש הבדל עצום בהתייחסות לאופטומטריסטים, ואני חושב שהשחיקה היא נכונה גם לגבי מורים, רופאים. יש שחיקה בהתייחסות של הציבור לבעלי מקצוע בכלל, כמו שדר' ביגר אמר, זה.. כשמדברים על מוצר רפואי כעל "מוצר צריכה" זה לא תורם לעניין. יש הרבה אתרי אינטרנט שבלחיצת כפתור מציעים משקפיים והציבור פחות מרגיש בחשיבותנו. אז הציבור מתייחס אלינו פחות טוב מאשר לפני עשור, ואני חושב שבידינו לשנות את זה. תודה.


אלון: אני, בניגוד לידידי, אני אופטומטריסט קצת יותר צעיר, 15 שנה. בראייה שלי, אם אנחנו מתייחסים לעשור, אני לא חושב שאני ראיתי שינוי גדול בהתייחסות של הציבור לאופטומטריסט. מה שכן, יש שינויים במסחר, ביחסי המסחר בניגוד למה שהיה לפני 10 שנים, ויש... כחלק מהעניין המסחרי אז יכול להיות שיש שינוי קטן, אבל בגדול אני חושב שהאופטומטריסט- מעמדו נשמר, וגם- אופטומטריסט בונה את מעמדו.
 

רוני: אנחנו עוברים לשלב הפתרונות, ומנסים לקבל תשובות לגבי- כיצד לבנות יחסי אמון עם לקוח.

מסקנות פאנל אופטומטריה


גיל: אני חושב שמדובר על הגינות, על שירות טוב, לתת לו פתרון, ותמיד צריך להדגיש את נושא התמחור של הבדיקה, אפילו אם בסוף מורידים את נושא התמחור של הבדיקה כשמוכרים את המוצר- צריך להיות הוגנים עם הלקוחות בסופו של דבר. לתת להם את התחושה הטובה ושהלקוח יקבל מוצר טוב במחיר טוב אז גם הוא יישאר אצלנו, וזה ע"פ שיקול של כל אחד, אבל זה הכיוון הכללי. בסופו של דבר, הלקוח רוצה לקבל קצת... איך אומרים? חום ואהבה, ז"א שיתייחסו אליו, שיבינו אותו ולא שיהיה איזשהו בחורה בת 20 שלוקחת, רושמת, מוסרת, טוב/לא טוב, אין לה מה לעשות עם זה. אצלנו יקבל דברים אחרים, אבל במחירים הוגנים.

רפי: אני חושב שאנחנו חייבים להיות הגונים מסחרית, לא לתמחר את עצמנו מחוץ למחירי השוק. מצד שני אנחנו צריכים להראות מקצוענות שהיא בלתי מתפשרת. אני, לטווח הקצר, לא מעוניין להתאים ילד שרואה 6/8 במינוס רבע עם מינוס רבע, אלא אני אתן לחכות קצת ואני לא אמכור לו משקפיים, אבל אני אראה אותו בעוד 6 חודשים, בעוד שנה, ואז כשיהיה באמת צורך לעשות את זה. ולא בכדי. אנחנו ב"מכבי" פסלנו למשל את הלגיטימיות של לתת משקפיים בלי להתייעץ עם הרופא בעוצמה של רבע, למשל. פלוס רבע או מינוס רבע. ואני רואה הרבה אנשים צעירים שמכרו להם Stress relieving glasses של פלוס רבע ואנחנו יודעים מה זה שווה..


רון: כן. אמון מול לקוח חייב להיות מושתת על זה שאני מספק לו מוצר איכותי. לקוחות היום לא פראיירים, הם יודעים מחירים, הם עוקבים, אז אנחנו צריכים להיזהר מלסדר אותם במחיר ולגבות מחירים מופקעים, וזה חלק באמון שביני לבין הלקוח. אבל מוצר איכותי זה חייב להיות הבסיס לקשר שלי עם הלקוח. אני גם, כדי להמשיך את יחסי האמון איתו, תמיד דואג להזמין אותו לביקורות תקופתיות, אני מתקשר אליו לאחר התאמה לבדוק אם הוא מרוצה, אם הכל בסדר, וזה למדתי מהרופא שיניים שלי. אז זה... הנה דוגמה למשהו שכן בונה יחסי אמון עם לקוח. אני תמיד מתקשר יום אחרי, יומיים אחרי, או הפקידה מתקשרת, ומבררים אם יש תקלה, אם הכל בסדר. וזה טיפ קטן. תודה.

רוני: רון, איך All the above  ישפיע על הענף בטווח קצר או בטווח ארוך?

רון: אני חושב שההשפעה היא... מי שמאמין בפתרונות אינסטנט הוא קצת נאיבי. אנחנו חייבים להמשיך את הבנייה בצורה עקבית, יסודית, להתעקש על הקפדה ברמה מקצועית גבוהה, על השתלמויות, על התמקצעות, וכמו שאמרתי קודם:  שימוש במוצרי איכות, במוצרי פרימיום, בעדשות מגע באיכות גבוהה, במסגרות, במולטי-פוקליים באיכות גבוהה- יועילו גם בטווח הארוך.

אלון: אני חושב שיש לנו בעיה בעניין של ההסברה. אין לנו גוף שמאחד את כולנו כאופטומטריסטים ומייצר הסברה לציבור. ובגלל שכולם... שרוב האנשים זה... באים מחנויות פרטיות, אז כל אחד דואג, מה שנקרא, ל... חלק שלו. אני חושב שאם היה גוף שהיה מחבר את כולם כאחד גם בעניין של ההסברה, אז זה היה עושה לנו את החיים הרבה יותר קלים. מהיום שנכנסתי, שסיימתי את הלימודים, חיפשתי איזושהי זהות שתאחד את כולנו ועוד לא מצאתי אותה. אני חושב שהאיגוד, אני מכבד אותו, אבל אני לא מרגיש אותו. הייתי מאוד רוצה שהאיגוד אולי... אני תמיד משווה את זה לעורכי הדין. אצלם זה חזק. אצלם אי אפשר לכופף את האיגוד. אצלנו זה לא קיים, בגלל זה זה הרבה יותר "כל אחד לעצמו". הייתי רוצה לראות יותר אחדות בעניין הזה. לא יודע איך, אולי אפילו בעניין חוקתי. לא יודע עדיין איך עושים את זה.

רון: אני, כן, אני הייתי רוצה להתייחס לזה. קודם כל האיגוד, שאני חלק בוועד של האיגוד, פועל המון, ואנחנו רואים את זה לאחרונה במיוחד בראשותו של עדי מרקוביץ', הוא פועל המון בכל המישורים. יש בג"צים, יש תוכניות טלוויזיה, יש הפעלה של חוקר פרטי בחנויות של מתחזים, תביעות משפטיות יוגשו בקרוב ואתם תיחשפו לזה גם. האיגוד עושה המון. אבל בניגוד למה שציינת ש... מה שקורה אצל עורכי הדין, לאיגוד שלנו יש פחות כוח ומשרד הבריאות גם לא מאפשר לאיגוד את הכוח, בהמשך למה שדר' ביגר אמר קודם, שיש בעיה של... כמו זילות בתחום שלנו, שאם אני רוצה להיות היום אופטומטריסט, משרד הבריאות מערים עליי קשיים אדירים כדי לקבל רישיון. אבל לידי יש אופטומטריסט שאפילו לא למד יומיים והוא... ואף אחד לא פועל נגדו. אז האיגוד עושה, הוא... היינו רוצים לראות יותר חברים באיגוד וזה ייתן לנו עוד יותר כוח, אבל האיגוד עושה המון ואתם רואים את זה גם בתשדירי הטלוויזיה לאחרונה ועוד נראה את זה בהמשך. תודה.

רוני: אנחנו לקראת הסוף. מה נעשה ממחר בבוקר? פתרונות ישימים.


רפי: העתיד שלנו מובטח בטווח הקצר. בטווח הארוך אני ממש לא בטוח, ואם אנחנו נחשוב על זה, לא רחוק היום שבסמארטפון שלנו, ואני יודע שעובדים על זה, ואני פגשתי אנשים שמושקעים בזה, שמשקיעים בזה מיטב המוחות, שיהיו מסוגלים לעשות רפרקציה סובייקטיבית בסמארטפון בלי שום התקנים. לזה אנחנו צריכים לדאוג. ובעבור זה אנחנו צריכים לדאוג שאנחנו נהיה הרבה יותר מקצוענים...  אני חושב שאנחנו צריכים לבדל את עצמנו ושנהיה מסוגלים לעשות את הדברים שסמארטפון לא עושה. ואנחנו נחייה ונראה מה העתיד צופן לנו.

גיל: ההצעה שלי זה עוד פעם בנושא תמחור הבדיקות. פה צריכים לעשות את ההבדלה. כל אחד שישאל את השכן שלו, את החבר שלו, איך הוא פועל, מה הוא פועל. ככה כולם מתמלאים בביטחון העצמי וזה ייקח אותנו קדימה.

יובל:  אני רוצה להוסיף לגבי מה שאמר רפי לגבי התחרות ולגבי איפה שאנחנו נמצאים. אין סטנדרט בדיקה מוסכם בענייני אופטמטריה. אין סטנדרט בדיקה בשביל שלא ניפול מול העתיד שהולך להשתנות. אין סטנדרט בדיקה מוסכם שפציינט נכנס לחדר בדיקה ויודעים שזה הסטנדרט. שהוא צריך לעבור מעבר לבדיקה הרגילה יתרות מיזוג, אם זה פונדוס וכל הבדיקות שצריך שיהיה סטנדרט שפציינט ידע שהוא נכנס לעשות בדיקה אצל אופטומטריסט וזה מה שהוא מקבל. אחד שתיים שלוש ארבע חמש. בשוק יש פער גדול מאוד בין איך שאנחנו תופסים את המקצוע פה לבין מה שקורה בעצם בחוץ, בחנויות, שאנחנו רואים מקומות בלי אופטומטריסטים מורשים ומקומות שעושים בדיקות. אנחנו גם מקבלים מרשמים בלי אבחון. אם מישהו כותב מרשם מינוס 3 מינוס 3 ולא כתוב שם חדות ראייה שהפציינט הגיע, לא כתוב האבחון, לא כתוב ה-PD, זה לא מרשם. וזה... כדי להגיע למקום שאנחנו צריכים להיות בו כדי להתחרות, אנחנו צריכים לקבוע איזשהו סטנדרט. מבחינה מקצועית לא יכול להיות מצב שלא יהיה השתלמויות לחידוש רישיון. לא יכול להיות שאופטומטריסטים לא יעברו השתלמויות רענון כדי לחדש את הרישיון, כמו שנהוג בעולם. וזה יכול להוביל אותנו למקומות שאנחנו צריכים להיות בהם.

שירלי:  אז תודה רבה למשתתפים בפאנל. כמו שרוני אמר, זה פאנל ראשוני בו עושים דיון בפורום כזה גדול בנושאים האלה. אני חושבת שזה רק התחלה. אנחנו סיכמנו פה את הנקודות העיקריות שעלו. כמובן שזה דיון ראשון, ואנחנו ממליצים ונשמח לסייע או לתמוך, לערוך מפגשים נוספים ובעזרתם אולי אפילו יהיו קבוצות עבודה שיכניסו עוד אנשים לקדם את הנושאים, ואני מאוד מודה לכל חברי הפאנל ולמובילים. תודה רבה..